מקור משנה מקואות א׳:ד׳
4 נָפַל לְתוֹכָן מֵת, אוֹ שֶׁהָלַךְ בָּהֶן הַטָּמֵא, וְשָׁתָה טָהוֹר, טָהוֹר. אֶחָד מֵי גְבָאִים, מֵי בוֹרוֹת, מֵי שִׁיחִים, מֵי מְעָרוֹת, מֵי תַמְצִיּוֹת שֶׁפָּסְקוּ, וּמִקְוָאוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם אַרְבָּעִים סְאָה, בִּשְׁעַת הַגְּשָׁמִים הַכֹּל טָהוֹר. פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים, הַקְּרוֹבִים לָעִיר וְלַדֶּרֶךְ, טְמֵאִים. וְהָרְחוֹקִים, טְהוֹרִין, עַד שֶׁיְּהַלְּכוּ רֹב בְּנֵי אָדָם:
פירוש עיקר תוספות יום טוב על משנה מקואות א׳:ד׳
4 ז בְּהָנֵי גַוְנֵי דְתָנֵי לְעֵיל, שֶׁאִם שָׁתָה טָהוֹר אוֹ מִלֵּא בִּכְלִי טָהוֹר אוֹ נָפַל כִּכָּר וֶהֱדִיחוֹ:
5 ח טָהוֹר. מִשּׁוּם דְּמַיִם שְׁכִיחֵי עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, לֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא אָדָם טָמֵא שָׁתָה מֵהֶן. מַהֲרַ"ם: